קפאף נ' ומע"מ ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד אשר ניתנה ביום 15.12.09 במסגרת ת.א 2777-04-09.

המערער ייבא לארץ טובין אשר עוכבו במכס. לטענתו, בהמשך קיבל הודעה לפיה הטובין מחולטים, כי בידו להגיש תביעה להחזרת התפוס וכי עליו לעשות כן תוך חודשיים, שאם לא כן ייחשבו הטובין כמוחרמים. ביום 6.4.09 הגיש המערער תביעה במסגרתה עתר לשחרור הטובין המעוכבים. ביום 3.9.09 הגישה המשיבה בקשת אורכה להגשת כתב הגנה. ביום 6.9.09 המציא המבקש תגובתו לבקשה האמורה. ביום 13.9.09 הוגשה בקשה למתן צו לשחרור הטובין, במעמד צד אחד. ביום 3.12.09 הגיש המערער בקשה למתן פסק דין ולחלופין מתן החלטה.

בהחלטה מיום 3.12.09 נקבע, כי בהעדר כתב הגנה זכאי המערער, כי יינתן פסק דין בתובענה אשר הגיש. כן נקבע, כי על המערער להגיש פסיקתא לחתימה. בהתאם להחלטה האמורה הגיש המערער, ביום 9.12.09, פסיקתא. ביום 10.12.09 הוגשו לתיק בית המשפט כתב הגנה ובקשה דחופה להארכת מועד לשם הגשת כתב הגנה. במסגרת החלטה מיום 10.12.09 עיכב בית המשפט את אישור הפסיקתא וביקש את תגובת המערער לבקשת האורכה אשר הגישה המשיבה. ביום 14.12.09 המציא המערער תגובתו לבקשת האורכה, במסגרתה טען מדוע אין מקום להיעתר לה. ביום 15.12.09 ניתנה החלטה לפיה נעתר בית המשפט לבקשת האורכה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

המערער טוען, כי לא הייתה סיבה מוצדקת ליתן למשיבה אורכה נוספת, מעבר לאורכות אשר ניתנו לה במסגרת התובענה. לטענתו, התנהלות המשיבה מעידה על זלזולה בו ובבית המשפט. לטענתו, התמשכות ההליכים עלולה לגרום לו לנזקים כלכליים, שכן לא ניתן יהיה לעשות שימוש בטובין אשר תוקפם פג. לטענת המערער, בנסיבות אלו הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק.

עוד טוען המערער, כי המשיבה לא פירטה בבקשתה נימוק כלשהו המצדיק את מתן האורכה המבוקשת, מטעמים מיוחדים. לטענתו, עובדה זו מקבלת משנה תוקף לאור העיכוב הבלתי סביר בהגשת כתב ההגנה ונסיבות המקרה. לטענתו, אין בטענות אשר פורטו במסגרת בקשת האורכה כדי לגבש בסיס איתן לקבלת הבקשה. כמו כן טוען המערער, כי לבקשה לא צורף תצהיר התומך בטענות המפורטות בבקשה ולטענת המערער מטעם זה כשלעצמו דין הבקשה היה להדחות.

לטענת המערער, משמצאה כבוד הרשמת, כי הוא זכאי לקבל פסק דין לטובתו היה עליה ליתן פסק דין ולא להורות לו להגיש פסיקתא לחתימה. שכן, אלמלא הורתה לו להגיש פסיקתא הרי שעד למועד הגשת בקשת האורכה כבר היה ניתן פסק דין בתובענה.

לטענת המערער, המשיבה הייתה מודעת להליך אשר התנהל נגדה ועל כן אין לטעון, כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט. לטענתו, מהתנהגות המשיבה, אשר בחרה שלא להגיש כתב הגנה במשך תקופה ארוכה, ניתן ללמוד על הסכמה מכללא ובשתיקה, כי האמור בכתב התביעה נכון. המערער טוען, כי בנסיבות אלו ראוי היה ליתן פסק דין על סמך האמור בכתב התביעה, ללא צורך בהגשת פסיקתא, דבר אשר האריך את ההליך ללא הצדקה.

המערער טוען, כי לאור החלטת הרשמת לפיה עליו להגיש פסיקתא, הרי שהתגבשה זכותו לקבל פסק דין על סמך האמור בכתב התביעה. לטענתו, משביקשו המשיבים להחזיר את הגלגל לאחור היה על הרשמת לבחון את הסיבה בגינה לא הוגש כתב ההגנה במועד ואת סיכויי ההגנה. אולם, עניינים אלו לא נבחנו ולא הוכרעו במסגרת החלטת הרשמת ותחת זאת ההחלטה התקבלה על סמך עובדה מוגמרת, לאור העובדה שכתב ההגנה כבר הוגש לתיק בית המשפט במועד בו ניתנה ההחלטה. לטענת המערער, הנמקת כבוד הרשמת בעניין זה לוקה בחוסר היגיון ולדבריו לא היה מקום להיעתר לבקשה אך בשל העובדה שכתב ההגנה כבר הוגש ותחת זאת נכון היה להורות על הוצאת כתב ההגנה מהתיק.

לבסוף טוען המערער, כי על נתבע להגיש כתב הגנה במסגרת המועדים הקבועים בחוק וכי ככל שלא ייעשה כן הרי שעלול להינתן נגדו פסק דין, על סמך האמור בכתב התביעה.

מדינת ישראל- אגף המכס (להלן: "המשיבה") מתנגדת לערעור וטוענת כי דינו להדחות. לטענתה, נערכו בין באת כוחה ובא כוח המערער מספר שיחות, לשם בחינת עצם ניהול התובענה. המשיבה טוענת, כי בא כוח המערער ביקש שלא תגיש כתב הגנה בשל העובדה שטורם הוחלט האם להשאיר את ההליך על כנו. בהמשך, ומשלא מסר בא כוח המערער את עמדתו, יצרה מתמחה מטעם הפרקליטות קשר טלפוני עם בא כוח המערער אשר הודיע על כוונת המערער להמשיך בהליכים. בנסיבות אלו ולאור היעדרותה הממושכת של באת כוח המשיבה מעבודתה בשל מצבה הבריאותי, הגישה המשיבה בקשת אורכה. בית המשפט נעתר לבקשה האמורה. בהמשך הגיש המערער בקשה לפסק דין בהעדר הגנה וניתנה החלטת הרשמת באשר להגשת פסיקתא. לאחר שנודע למשיבה אודות ההחלטה האמורה היא הגישה, ביום 10.12.09, בקשה נוספת במסגרתה עתרה, כי תינתן לה אורכה להגשת כתב הגנה. הבקשה הועברה לתגובת המערער והרשמת קבעה, כי היא מעכבת את אישור הפסיקתא. באותו היום הגישה המשיבה כתב הגנה מטעמה. כעבור מספר ימים הגיש המערער תגובתו ולמחרת הגישה המשיבה תגובה במסגרתה פירטה את הסיבות בגינן הוגש כתב ההגנה במועד בו הוגש.

המשיבה טוענת, כי כתב ההגנה הוגש באיחור של 40 יום מהמועד אשר נקבע בהחלטת האורכה. לטענתה, העיכוב לא נבע מזלזול בבית המשפט או במערער, כי אם בשל עומסי עבודה כבדים של באת כוחה, בעקבות היעדרותה מעבודתה בשל מצבה הבריאותי. לטענתה, צדקה הרשמת שעה שלא התעלמה מכתב ההגנה אשר הוגש לתיק בית המשפט, תוך עשיית איזון ראוי בין זכויות הצדדים ובין היתר זכות המשיבה, כי יהיה לה יומה בבית המשפט.

עוד טוענת המשיבה, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן סדרי דין, כאשר לא נגרם עיוות דין למי מהצדדים ומטעם זה כשלעצמו אין מקום לקבל את הערעור.

המשיבה טוענת, כי החלטת הרשמת באשר להגשת פסיקתא לאישור וחתימה איננה מהווה פסק דין בהעדר הגנה. לטענתה, החלטת הרשמת לאחר הגשת בקשת האורכה, לפיה היא מעכבת את אישור הפסיקתא, מלמדת, כי הרשמת לא ראתה בהחלטתה באשר להגשת הפסיקתא כהחלטה אשר נתנה פסק דין בפועל בתובענה.

לטענתה, ככל שהחלטת הרשמת הייתה מהווה פסק דין בהעדר הגנה הרי שהיה עליה להגיש בקשה לביטול פסק דין במקום בקשת האורכה אשר הוגשה על ידה. העובדה, כי בקשת האורכה לא נדחתה בטענה, כי כבר ניתן פסק דין בתובענה מלמדת אף היא, כי כבוד הרשמת לא סברה שהחלטתה נתנה פסק דין בתובענה.

עוד טוענת המשיבה, כי ככל שסברה כבוד הרשמת, כי החלטתה באשר להגשת פסיקתא מהווה פסק דין בהעדר הגנה הרי שהיא שגתה. שכן, בהתאם להוראות תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מקום בו עסקינן בתביעה שאינה לסכום קצוב הרי שבית המשפט רשאי לדרוש, מטעמים מיוחדים שיירשמו, הוכחה מלאה או חלקית של התביעה. כמו כן, כאשר התובענה נדונה בפני רשם אשר סבור, כי אין לתת פסק דין ללא שמיעת עדות הרי שעליו להעביר את התובענה לבית המשפט. המשיבה טוענת, כי בענייננו קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הוכחת התובענה או חלקה, לאור עניינה של התובענה ובין היתר העובדה, כי היא משליכה על זכויותיהם של בעלי סימני המסחר אשר לא צורפו כצד לתובענה.

המשיבה טוענת, כי העובדה שלא ניתנה לה הזדמנות להמציא תגובתה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וכן העובדה שכבוד הרשמת לא דרשה מהמערער להוכיח את תביעתו ולא העבירה את התובענה לבית המשפט פוגמות בהחלטת כבוד הרשמת, ככל שהחלטה זו תחשב כהחלטה על מתן פסק דין בהעדר הגנה. לטענת המשיבה, החלטותיה של הרשמת באשר לעיכוב אישור הפסיקתא ובאשר למתן אורכה להגשת כתב הגנה מרוקנות מתוכן את החלטתה באשר להגשת הפסיקתא ובנסיבות אלו מייתרות הגשת ערעור על החלטת הרשמת באשר להגשת הפסיקתא.

לבסוף טענה המשיבה באשר לסיכויי התובענה וטענה, כי פקודת המכס אוסרת ייבוא טובין המפרים זכות בסימני מסחר והמכס מוסמך לחלט טובין אלו, ללא קשר להגשת תובענה על ידי בעל זכות המסחר. לטענתה, אין למערער זכות לקבל את הטובין או כי אלו יוחזרו לחו"ל. בנסיבות אלו סבורה המשיבה, כי סיכויי הגנתה טובים.

בהחלטה מיום 1.2.10 ובהתאם לבקשת המשיבה, צורפו בעלות סימני המסחר, אשר על פי הנטען הטובין נשוא התביעה מפרים, כמשיבות נוספות לערעור.